להאיר את העולם
הרב עודד למברג
כילד למדתי בתלמוד תורה חב"ד במגדל העמק בניהולו של הרה"ג הרה"ח הרב משה אייזנברג. אני יכול לספר על דברים מיוחדים וייחודיים שהיו אצל כל אחד מהמחנכים. גם אצל המנהל הרב משה, ראיתי גישה מיוחדת ולא רגילה כלל אל כל תלמיד ותלמיד. אבל היתה שנה אחת מיוחדת מאד, שנה שבה אנחנו כתלמידים הרגשנו שהשמש זורחת כל יום, כל היום. הכיתה האירה. שנה של שוויון – לא היו 'שוליים'.
זה היה בשנת תשנ"ה הייתי תלמיד בכיתה ז', והמחנך היה הרב משה שטרן ז"ל. מבחינה לימודית זו היתה שנה שבה כל התלמידים בכיתה היו ביחד עם המחנך, בפרויקטים הלימודיים ההישגים ומעל לכל המידות הטובות ובהנהגה ה'מענטשיט' והחסידית שהוא הכניס בנו. המצב המיוחד הזה נבע מההערכה של הרב משה, האהבה והכבוד שרחש לכל תלמיד, אלו גרמו לכולנו להיות מסורים לדרך, לערכים, לאתגרים ולמשימות שנתן לנו. אני מספר זאת ממבט של תלמיד שהיה קל לו לשבת על הכיסא וללמוד, אבל גם לו היה חשוב לראות יחס מכבד, מעריך ואוהב לכל תלמיד, זה השפיע מאד.
בעבודתי כמורה ומחנך, קרוב לשני עשורים, אני רואה ב"ה איך היסוד הזה של: הערכה ואהבה לתלמיד, עושה כמו שהרבי אומר: "פירות ופירי פירות" תלמידים שהיו מנותקים, מתחברים, מתקדמים ומתהפכים ובכלל כל התלמידים ועם הכיתה כולה אני מגיע למקומות גבוהים בכל התחומים.
היה לי פעם תלמיד שדווקא היה קל לו להיות במסגרת, ילד אינטליגנטי, מוכשר ומנהיג, אבל בשלב מסוים הוא היה מגיב בחוסר כבוד ואף בחוצפה להערות כל שהן שנתתי לו, פעם אחת, הוא הגיב בחוצפה גדולה, משפט אפילו מבזה, התאפקתי במהלך השיעור מלהשיב לו. לאחר השיעור דיברנו ורק לאחר שהזכרתי לעצמי היטב את מעלותיו ועד כמה אני מעריכו ואוהבו – באופן שנרגש בליבי ורק אז אמרתי לו: "אני מדבר איתך כעת לא בגלל הכבוד שלי אלא בגלל שאני מעריך, אוהב אותך ואיכפת לי ממך. אתה תמשיך ותגדל, תתחתן, מהמקום הזה אני בא, אני רוצה שתדע איך להגיב נכון… " לא המשכתי, הוא עצר אותי כשפניו אדומות מבושה וחרטה, מעיניו זלגו דמעות והוא אמר לי בפנים נפולות: "הבנתי". הוא היה כולו נרגש ולא הצליח להמשיך עוד. מבט מהיר על פניו הבהיר שהוא הבין: "מה שאמרתי לא היה מתאים לא היה מכבד. אני מתבייש בעצמי". השנה המשיכה בדרך ארץ מבחינתו, בסיומה קיבלתי ממנו מכתב מרגש מאד על שנתיים יקרות שהיו לו איתי. כשנתן לי את המכתב בכינו שנינו.
הסיפור הזה כמו רבים וטובים כמותו, הוא יסוד שקיבלתי מאבי מורי הרב מרדכי למברג: "תוכחה לתלמיד תיתן רק לאחר שהצלחת למצוא מעלה שדרכה הערכת ואהבת אותו, רק אז תוכל להוכיחו באהבה ותהיה לתוכחה תועלת – חינוך"
באופן אישי, אחד הדברים העיקריים שהביאו אותי לחינוך ומניעים אותי בחינוך, טמון ברצון להוכיח לעצמי ולעולם את כוחה הגדול של הערכה ואהבה וההצלחות גדולות ברוך ה'.
בשנותיי הראשונות בחינוך, ניגשתי למחנך הרב אברהם קוט, מחנך מעל ליובל שנים, בקשתי ממנו 'טיפ' והוא ענה לי: "תאהב אותם". הרב ישראל ליפסקר, שליח הרבי ומחנך עשרות שנים, נתן לי את ה'טיפ' שלו לחינוך תשב"ר : "תכבד אותם".
אז אם אתה אוהב לאהוב, בוא ותעשה 'פירות ופירי פרות'. בוא להעריך. בוא לכבד. בוא לאהוב. כי אין חינוך ללא אהבה, היסוד לחינוך הוא האהבה.
