"לנצל כשרונותיו דוקא בשטח החנוך על טהרת הקודש"
"מורים טובים אינם צומחים על העץ. יש מורים טובים שאינם באים לחב"ד. צריך לעשות תנועה שירצו לעבוד בחינוך. גם בין האברכים שלנו, אלה שאינם מתכוננים לפנות לרבנות או לדיינות, יש לשאוף שיצאו לבנות את החינוך. לא לשכנע ישירות, כי זה יצליח רק עם מעט אנשים, אלא ליצור אווירה כזאת שהם ירצו להיות מורים" >>סקירה קצרה על סיפורים ומענות הרבי לשלוחי החינוך
אינספור מכתבים הקדיש הרבי לעבודת השליחות בחינוך. הנהלת הרשת, הגוף שאמון על ניהול בתי הספר בכל רחבי הארץ, זכתה למענות מיוחדים והכוונה בכל צעד ושעל. הקמת רשת ארצית של בתי ספר בכל רחבי הארץ, הייתה למפעל קירוב אדיר שכמוהו לא היה, חסידי חב"ד שניצבו בעמדות מפתח שונות בארגון, זכו גם הם למכתבים פרטיים והכוונה אישית מהרבי.
בחלק מאותם מכתבים, הרבי דוחף ומעודד את הנמענים לנצל את הכישרון בו הם התברכו לטובת השליחות בחינוך, הוראה שחזרה על עצמה לא פעם וניתבה את דרכם של רבים וטובים להצטרף ולהימנות על שלוחי החינוך.
כך לדוגמא הרבי כותב במענה מיוחד וקורא לכל מי ששייך להצטרף: "כל מיש שיש סברא, שמסוגל הוא להיות מורה ומורָה, מבקש הנני אותו-ה להתחיל לחפש תיכף דרך ואופן איך שאפשר יהיה לנצל כשרונו-ה בשטח זה". (איש החינוך, ע' 279)
ליצור אווירה נכונה
עיקר ההתמודדות בשנים ההם בשטח החינוך הייתה כרוכה בגיוס מורים טובים, וכך סיפר לימים המחנך והמנהל הוותיק, הרה"ח ר' אהרן מרדכי זילברשטרום ע"ה: "הבעיה העיקרית בבתי הספר לא היתה יחסם של משרד החינוך והרשויות המקומיות. אלה היו בדרך כלל בעיות שניתן להתגבר עליהן. הבעיה העיקרית היתה – העדר מורים מעולים. היתה תחרות קשה על כל מורה טוב".
"המתנגדים שלנו שמו פתגם בפי ההורים, ש"בחב"ד יושבים כל היום על הכיסא ואומרים תהילים". הפתרון ללעז זה יכול היה לבוא רק על ידי מורים מעולים".
"המצב לא היה קל, כי גם לאחר שאישר משרד החינוך את בתי הספר, היתה מלחמה על כל תקן בנפרד. למשל, אישרו רק 25 שעות מתוך 32 שעות עבודה של המורה. ה'רשת' התחייבה כלפי המורים לתוספת, אך מחוסר תקציב לא עמדה בהתחייבויות. יש מנהלים שהצליחו לגייס כספים בעצמם, וזה הביא להם הצלחה גדולה בתחום האמור".
"בשל כך היתה הצעה כעין הוראה מלמעלה בשנת תשכ"ג בערך, שמי שיכול לעשות זאת, עליו להוסיף למורים 10% מעל השכר המגיע להם ממשרד החינוך. וזאת – הן כדי שהמורים ירגישו שמעריכים את עבודתם, והן כדי למשוך מורים טובים לבתי הספר של ה'רשת'.
"כשהגעתי לרבי בפעם הראשונה לחודש תשרי תשל"ב נכנסתי אל הרה"ח רחמ"א חודקוב ז"ל בין כסה לעשור, ואמר לי: הבעיה שלנו איננה כסף ולא מלחמות, על הכול נתגבר בעז"ה, הבעיה היא שמורים טובים אינם צומחים על העץ. יש מורים טובים שאינם באים לחב"ד. צריך לעשות תנועה שירצו לעבוד בחינוך. גם בין האברכים שלנו, אלה שאינם מתכוננים לפנות לרבנות או לדיינות, יש לשאוף שיצאו לבנות את החינוך. לא לשכנע ישירות, כי זה יצליח רק עם מעט אנשים, אלא ליצור אווירה כזאת שהם ירצו להיות מורים, ויראו בזה כבוד ולא השפלה ח"ו". (התקשרות גיליון תרפ, ע' 19)
צעד אחר צעד
כאמור, היחס של הרבי ניכר בכל פרט ופרט, עדות לכך ניתן לראות בתמיכה שניתנה למורה שהתאונן שאינו פרות בעבודתו: "במ"ש ע"ד הכתה שלומד בה, וכאילו לא ראה פירות ממאמציו וכו' ידוע דעתי מאז, שצריך לנצל כשרונותיו דוקא בשטח החנוך על טהרת הקודש, והפרטים באיזה כתה וכיו"ב, הרי גם על כגון זה נאמר ותשועה ברוב יועץ. ולשונו שכותב אודות יאוש כו' – הרי אין מקום לענין זה כלל וכלל בד' אמות של איש הישראלי".(תשורה רוזנברג – הרשקוביץ כ"ו מנ"א תשע"ה ע' 16)
במכתב חיזוק נוסף הרבי מתווה את הדרך להצלחה: "מ"ש שמרגיש הוא שבמקצוע ההוראה עדיין חלוש הוא, הרי מקרא ישן נושן הוא ומדבר בכאו"א ממין האדם, אשר עיר פרא אדם יולד, וממילא מובן שאך צעד אחר צעד הולכים בדרך ובמסילה העולה בית א-ל, להיות אדם הממלא את תפקידו לשמש את קונו בכל כוחותיו ובכל יכולתו. וכיון שהמטרה היא התאחדות במהות ועצמות א"ס ב"ה [= אין סוף ברוך הוא], מובן שגם הדרך אין סופית היא. וכמו שכל אחד מבני ובנות ישראל כבר צעד לפנים מהנקודה הראשונה שבדרכו – הרי, מצד השני, עדיין אפשר לו להשתלם עוד יותר" .(חייל בשירות הרבי, ע' 138)
